מחבואים- פרק 7

אני ממש נזהרת שלא להיחנק מהחיבוק הלוחץ של מלאני, ולא לצחוק ממבטה המשועשע של אודרי מהצד.

"אני אתגעגע אלייך" מייבבת מלאני. "אוף, הלוואי שלא היינו צריכות להיפרד עכשיו."

"אבל אתן כן, מאל, כי הטיסה שלנו יוצאת בעוד שעתיים."

בחוסר רצון נראה לעין מלאני משחררת אותי מהחיבוק. סביבה 3 מזוודות ענקיות, ורק אחת מהן שייכת לאודרי. לאחר לילה קשה וארוך, הצלחנו לארוז את הכול.

"אוף. תשמרי על עצמך, בסדר?" תמסרי לג'ונאס שהוא הבוס הכי נוראי אבר, ושאני ממש-ממש לא אתגעגע אליו."

"אין בעיה" אני צוחקת. "ומלאני, תודה. על הכול. אני לא יכולה לתאר כמה הצלת אותי, כמה אני מעריכה את זה."

"אויש, בשמחה מותק. אני עשיתי את זה מסיבה. את תקיימי את ההבטחה שלך, שמעת אותי?" היא אומרת בטון רציני, אך אי אפשר לפספס את השעשוע על פניה.

"מבטיחה" אני מחייכת.

"אני גאה בך, מותק."

אודרי צופה בנו בפרצוף זועף, ואני לרגע חוששת שעשיתי משהו לא בסדר, אבל מלאני ממהרת להסביר.

"אודרי שונאת שאני קוראת לאנשים 'מותק'. יפיפייה קנאית שלי" מלאני מתגרה בה ומנשקת את שפתיה.

אני צוחקת. "אתן הכי חמודות שיש."

"בקרוב אצלך" אודרי קורצת לי. "אה, כמעט שכחתי" היא נעלמת לכמה רגעים במסדרון וחוזרת עם שקית מלאה בגדים.

"זה בשבילך. בגדים שלי ושל מלאני שאנחנו כבר לא לובשות. יש שם גם בגדים חגיגיים, למקרה שתרצי לצאת." היא מחייכת.

"וואו" אני חסרת מילים. "תודה."

"על לא דבר, מותק" מלאני מחייכת.

"טוב, אני מניחה שזהו זה" אני אומרת בעצב. "אתן חייבות ללכת."

"כן, אנחנו כן" מלאני אומרת, ומחבקת אותי שוב. למזלי הפעם זה לא חיבוק של 5 דקות שלמות, והיא מרפה ממני די מהר. תורה של אודרי לחבק אותי, חיבוקה ארוך מזה של מלאני כי היא לוחשת לי, "תזכרי על מה דיברנו. תמשיכי הלאה."

הן יוצאות, ואני מיד מרגישה את החלל הריק.

אני לבד.

אני יושבת על הספה, וכשראשה של ג'וי צץ מן הכרית אני מרגישה רגש שונה מעצב. תקווה.

***

אני נועלת את מגפיי הפלטפורמה השחורות שמלאני השאילה לי וקושרת את השרוכים.

הגרביונים עם הקרעים, החצאית מיני השחורה, המחוך האדום- הכול הודות למלאני ואודרי.

אני בוחנת את עצמי במראה. אני נראית... טוב? זו הרגשה מוזרה.

אף פעם לא באמת השקעתי במראה שלי. לרוב פשוט זרקתי על חולצה ומכנסיים ונעלי ספורט מרופטות. בתור ילדה עשירה לשעבר, אמא שלי שנאה את זה. בלשון המעטה.

וזה מה שדרבן אותי להמשיך לעשות את זה.

אני מורחת איילנר שמצאתי באחת המגירות על עיניי, שמה על כתפיי תיק צד של מלאני ומוכנה לצאת.

החלטתי לקחת את ההצעה של אודרי ברצינות. התאבלתי על הקשר שלי ושל ליאו יותר מדי. הגיע הזמן להמשיך הלאה.

ליטוף אחרון לג'וי, ואני יוצאת, הדלת נטרקת מאחוריי.

מלאני ואודרי שתי תחמניות.

הן ידעו שאסרב לכך, אז הן השאירו במרמה על השולחן ערמת שטרות במעטפה, שעליה כתוב בכתב משוברט: "קחי את הכסף וצאי לבלות, מותק. אוהבות אותך."

לקחתי 50 דולר איתי, ועם חלק מהם הזמנתי מונית.

וכעת אני מחכה במדרכה לצד הכביש, הרוח מעיפה את שיערי הרטוב מהמקלחת. קר לי בבגדיי הקצרים, שבקושי מכסים משהו. אמא הייתה קוראת לי זונה אם הייתה רואה אותי כעת. אני הייתי מכוונת אליה אצבע שלישית, והיא הייתה עושה את הפרצוף הזועף שלה ומלמלת, "איזו ילדה גידלתי".

נהג המונית צופר לי ומעיר אותי מהמחשבות.

"קח אותי למועדון 'הקרנבל', בבקשה" אני אומרת לו ומצטטת את השם מרשימת המועדונים המומלצים שאודרי סימסה לי.

הוא לא רחוק, ובתוך עשר דקות המונית עוצרת לצד מועדון רועש, המוזיקה כל כך חזקה שאני שומעת אותה אפילו מבחוץ.

שלט עם הכיתוב "the carnival" מסנוור אותי בגלל האותיות הזוהרות שעליו. אורות צבעוניים יוצאים מן דלת הכניסה, וקולות חזקים של מוזיקה ושל אנשים גורמים לבטני להתהפך מרוב חרדה. אולי זה לא היה רעיון טוב?

"תודה" אני אומרת לנהג ומביאה לו שטר של עשרה דולר. זה אמור להיות ערב של כיף. אסור לי לתת לחרדות המטופשות שלי להרוס לי.

אני יוצאת מן המונית, משב רוח קרה נוחת בי.

הסלקטור שעומד בכניסה מביט בי במבט חסר סבלנות, אני מראה לו את תעודת הזהות שלי והוא מפנה לי את הדלת.

תחושת חרדה מיד עולה בי כאשר אני נכנסת למועדון הצפוף, מלא אנשים רוקדים, המוזיקה החזקה רועמת באוזניי, והאורות הצבעוניים הבוהקים מסנוורים אותי. אני מיד מתחרטת שהגעתי. יכולתי להיות עכשיו מכורבלת על הספה, עם שמיכה שעוטפת אותי וג'וי מתכרבלת עליי, וכוס שוקו חם בידי. אך במקום זה, אני במועדון רועש וצפוף, ואין לי מושג בכלל מה אני עושה פה. זו הייתה טעות גדולה.

דמעות עולות בעיניי. לעזאזל. מה לא בסדר איתי? למה אני לא יכולה פשוט להנות? בלי החששות שבאות עם זה, בלי להיות דרוכה בכל רגע.

אלכוהול. אני לגמרי צריכה אלכוהול.

אני ממהרת אל הבר, נדחפת בין האנשים, וצועקת לברמן בתקווה שהוא יישמע אותי, מבעד למוזיקה החזקה: "תביא לי משהו חזק, בבקשה" אני מבקשת, הברמן מוזג לי משקה לתוך כוס, שאני לא מזהה. אבל במצבי אני אקח כל דבר שמכיל אלכוה\ול.

אני לוקחת את הכוס מידו, זורקת לעברו כמה שטרות ולוגמת את המשקה בשקיקה. הנוזל האלכוהולי מחלחל בגרוני, ואני מתענגת על הצריבה בלשוני.

סביבי כל כך הרבה אנשים רוקדים, מאושרים. ואני מרגישה כל כך אבודה.

לא. אני מסרבת לבכות. הגעתי הנה כדי להנות. לבשתי בגדים, התקלחתי, התאפרתי, ולא לחינם. אם אני לא נהנית, אני אעמיד פנים שאני כן.

אני רוקדת לצלילי השיר Bad romance של Lady Gaga.

מהר מאוד אני מתמסרת לתחושה המסחררת של הריקוד והמוזיקה, אני משתחררת, משתדלת כמה שיותר להנות.

אני מניעה את גופי לפי הקצב, מדי פעם מתנגשת באנשים, אבל זה לא משנה לי. אני בשלי, רוקדת ונהנית, שותה בלי הפסקה. האלכוהול מקל עליי ומשחרר אותי.

"שיר ממכר, אה?" אני שומעת קול נשי, התחושה המסחררת נעלמת. אני שונאת להתמודד עם אנשים זרים. אבל אני מנסה בכל זאת. אחרי הכול, אני כאן מסיבה.

"כן" אני מחייכת, לוגמת עוד מהבירה שלי. "ליידי גאגא עושה קסמים".

הבחורה ג'ינג'ית, ואני מוכרחה להודות שהיא שווה. גופה מקועקע, ויש לה פירסינג על השפה. היא לובשת שמלה צמודה בצבע סגול כההשמבליטה את הגוף הרזה שלה. היא לוהטת.

"ג'יין" היא מציגה את עצמה.

"אני ולרי" אני מחייכת.

"ולרי" היא חוזרת אחריי. "שם יפה. את מוצאת חן בעיניי, ולרי.שנרקוד?"

לפני שאני מספיקה לענות, המוזיקה מתחלפת לשיר I kissed a girlשל Katy Parry.

"אויש, זה שיר מדהים אפילו יותר מהקודם" אומרת ג'יין, מתעלמת מחוסר המענה שלי לשאלה הקודמת.

"וואו, לגמרי. מעלה בי זיכרונות" אני מגחכת.

"זיכרונות? למה?"

"פעם אבא שלי מצא את הדיסק של השיר הזה במגירה שלי. הוא מתחרפן כאילו זה פאקינג קלטת פורנו."

ג'יין צוחקת, צחוקה מתגלגל ונותן חשק להצטרף אליה גם.

"us girls we are so magical

Soft skin' red lips, so kissable

Hard to resist so touchable

Too good to deny it

Ain't no big deal, its innocent"

מילות השיר מתנגנות, ואז מגיע הפזמון.

I kissed a girl and I liked it

The taste of her cherry chap stick

I kissed a girl just to try it

I hope my boyfriend don’t mind it"

ואז ג'יין עושה את הבלתי ייאמן. היא מנשקת אותי.

It felt so wrong

It felt so right

Don’t mean I'm in love tonight

זה מרגיש כל כך לא נכון. בדיוק כמו המילים של השיר, אך בניגוד לשיר אני לא מרגישה בנוסף שזה כן נכון.

השפתיים של ג'יין מוצמדות לשלי, הלשון שלה נכנסת לתוך פי, ואני משתדלת שלא לדחוף את ג'יין ממני ולברוח. אין לזה שום קשר שהיא אישה. אני נמשכת גם לנשים וגם לגברים. אבל ג'יין היא לא... היא לא... היא לא ליאו.

אז אני עומדת שם, באמצע רחבת הריקודים, ג'ינג'ית לוהטת צמודה אליי, פיה על שלי, ואני עדיין מתלבטת מה עליי לעשות.

ואני לגמרי מופתעת מהצד הבא שלי.

אני מנשקת את ג'יין בחזרה, הלשון שלי נדחפת ל-שלה והגופים שלנו זזים יחד עם המוזיקה.

ג'יין מנשקת טוב, במקצוענות. משהו אומר לי שאני ממש לא הראשונה ולחלוטין לא האחרונה. לשפתיים שלה יש טעם דובדבן.

אני זורמת עם הרגע, מעיפה מראשי כל מחשבה רעה, מתמקדת במוזיקה החזקה ובטעם שפתיה של ג'יין.

"מה דעתך שנתחפף מפה?" שואלת ג'יין בחיוך מרמז, ואני מתלבטת.

עומדות בפניי שתי אפשרויות.

לסרב לג'יין, ולהתחרט על כך במשך כל הערב, או ללכת איתה ולהתחרט על כך למחרת. אני מחליטה ללכת על השנייה.

לילה לוהט עם בחורה לוהטת. מה רע בכך?

תחושות האשם והחרטה בבוקר שלמחרת. אני לא מוכנה לזה. עדיין לא.

ג'יין בחורה נחמדה. אני לא רוצה לנצל אותה. לשחק בה ואז לזרוק. זה לא הוגן כלפיה.

ג'יין מביטה בי בציפייה, שפתיה קרובות לשלי ושדיה נצמדים אליי והמחשוף של שמלתה נותן לי הצצה לא רעה אליהן.

"תרצי לראות אותם בתצוגה מלאה?" ג'יין מחייכת חיוך ערמומי, והצעד הבא שלי מפתיע אפילו אותי.

"אני בעניין."